זה מדהים , כשהלב רוצה את המרפא , הוא מחפש את כל הדרכים האפשריות לעשות זאת.

וזה מה שקרה לי , רצון ליום חדש ולהתחלה חדשה החל לבצבץ בתוכי.
הייתי בעבודה אתמול , ההתרגשות לקראת הערב החלה לעלות לה...
יצאתי בצהריים להתחיל את הריפוי שלי , אספתי את הילדון מהגן ואכלנו צהריים יחד , שיחקנו וכייפנו ואהבנו...
נסענו לדרום למושב , נהנים מנסיעה מדהימה , נסיעה שהביאה אותי להתמודדות עם הגור הקטן שלי
לדאוג לו , לשיר איתו ולשמוח איתו , בדרך לריפוי המיוחל.
מהדרום נסעתי כמעט שעתיים , עבודות בכביש שעיכבו אותי , צורך להוציא כסף לאירוע , לשתות משהו – הכל עיכב כאילוו בא לבחון עד כמה אני רוצה את הריפוי הזה...
הגעתי.

19:59 על השעון , הרגשה של ניצחון!
חניה על דוקרנים ופנצ'ר...
קבלת החלטה שכלום לא יעמוד בכח הרצון האדיר הזה להתעצם ולחוות את האירוע הזה אליו אני נכנסת...
שהפנצ'ר יחכה לו , הלילה עוד ארוך והוא כולו שלי!
פרצופים חמים קיבלו אותי , לא מוכרים והנה פרצוף אחד אוהב ומוכר. חיבוק חם.
מתחילים את הסווט לודג'...
הגוף חשוף לרוח הקרירה הנכנסת ...והנה האבנים החמות .
חושך.
בחושך הזה ראיתי את הכל...
את התמונות , החוויות , הכאב , הבכי , היופי והטוב , הכעס והעצב , הרצון לחיות והרצון למות
חושך מטמטם , חום מטורף וגוף חשוף , מזיע את הכל החוצה.
מזיע את הצחוק , החיוך , תחושת ההודיה , מזיע את הבלבול , את הכאב , את חוסר הרצון להרפות ולשחרר...
מאבק מטורף של כל הרגשות גם יחד.
בכי משחרר , שירה בתוך לבי...
הגוף כל כך יפה ...אני מתבוננת בעצמי ולא מאמינה כמה רוך ועדינות הוא מפגין פתאום.
תחושת השלמות הזו , הקבלה העצמית והשמחה על המסע הזה שהסכמתי לעבור בתקופה כה קצרה...
הנשימה.
כל כך חלקה , מלטפת כל איבר בגופי , עולה מעלה בצעדים איטיים ומאפשרת ליהנות מכל שניה ודקה.
אני מחזיקה את טבעת המפתח על אצבעי , היא טבעת הכח שלי , היא נכנסה אתי למסע הזה הערב והיא תשוב ותזכיר לי אתת הכח המדהים הזה שאספתי בתוכי.
שלב ועוד שלב , הגוף רותח ומזיע , מנוחה על האדמה הקרה...
יד זרה מחזיקה אותי , מלטפת ונותנת כח להמשיך ולא לעצור.
תודה לך יד!
מודעות לכל מצב ולכל שלב , ברקע החושך המואר הזה , ריחות העשבים ושירה אלוהית , שירת הודיה , שירה מעוררת...
ביקשו שנשיר...
אז שרתי בליבי.
אין הגנות מלבדך , אין בגד לגופך , אין חפץ לצידך , רק ידיים ורגליים וראש ונשימה...נשימה.
ההגנה הכי טובה – את!
סיימנו.
עדיין לא מעכלת את החוויה והעוצמה.
מתחילה לתקן את הפנצ'ר...
הן באות לסייע , כך סתם בשבילי.
לומדת לקבל את המקום של אנשים בחיי , אוהבים ללא תנאי ועוזרים.
תחושה טובה.
נוסעת למושב , לישון.
מתרגשת לקראת הבוקר שיגיע , לקראת התחלה חדשה.