דם נשי מקודש

על דם נשי מקודש והקשר שלו לאמא אדמה; על גיל המעבר ואשליית הפרידה ממחזוריות אינסופית;

על דם נשי מקודש והקשר שלו לאמא אדמה;

על גיל המעבר ואשליית הפרידה ממחזוריות אינסופית;

על אש החיים המשתנה בגוף המים והיכולת לעבוד איתה;

למען התבגרות מאוזנת ונביעת החכמה הנשית 

למען שבעת הדורות הבאים.

שבע הקדמות בליווי ישויות קדומות

הקדמה 1

לפני כחודשיים מלאו לגופי 50 שנות דרך ארץ, 50 סיבובים סביב השמש.

השינוי לקידומת 5 טמן בחובו רגעי השתאות לא מעטים בסולם הזמן הלינארי, זה שנע מלידה ועד סוף החיים ביחידת חיים זו.

תחושה ונשימה של מחויבות ואחריות על ׳מאיין באתי ולאן אני הולכת׳, מה היה עד כה, מה יהיה, מה הסתיים ומה מתחיל, מה עשיתי ויצרתי ומה כיוונה של היצירה החדשה,

תחושה חזקה של שינוי שמהול בו פחד מפני הלא נודע.

הילדים גדלו ועוזבים לרוב את הקן, ההורים מזדקנים ומאותתים על שלהי החיים..

כך משני הכיוונים של ציר הדורות, מתקיימת סוג של פרידה פנימית שורשית שמציפה עצב לפרקים ושמחה סקרנית לקראת עידן הelder (לא מצאתי מילה בעברית, אולי זקנת שבט..)

זמן המעבר הזה הוא ללא ספק זמן חשוב להתפתחות התודעה ולצמיחה מחודשת על פני האדמה.

לפני כשנתיים שמתי לב שהדימום החודשי (דם הווסת) מתחיל לשחק עם הזמן המחזורי הטבעי של 28 יום.

הוא עשה מה שבא לו, פרקי הזמן שבין לבין התקצרו, התארכו, נפסקו בפתאומיות לכמה חודשים, חזרו להיות סדירים..

האש בגוף התבלבלה.

לרגעים, מעצם היותי עוסקת ברפואה שמאנית היה נדמה לי שהרוח משחקת איתי וכל פעם כשהייתה איזו פעילות משמעותית טקסית, הדם היה מופיע, ללא קשר אליי ולמחזוריות הגוף שלי..

הקדים בשבועיים, איחר בשלושה,  רק לפי מועדי השרות שלי בשרות הרפואה שעוברת דרכי,

התמסרתי...

 לתוך גלי תעתועים בזמן וחוסר יכולת לפצח את הנוסחה או לשלוט במשהו..

התמסרתי לתנועה של המים, של הרחם והחיבורים המיוחדים שלה לבריאה, מתוך היותי סומכת ומאמינה בקסם הסינכרוניזציה ההרמונית ביקום זה.

את יום הולדתי ה50 חגגתי עם המון שמחה והגשמה בדרכי, השנתיים שקדמו למועד ה50 מבחינת המחזוריות, היו מלאות אי סדר קבוע .

כל כך רציתי שיימשך הדם עד גיל 60 לפחות.

אט לאט הבנתי שעל אף רצוני, הרוח מבשרת לי משהו אחר, תעתועי מחזוריות, גלי חום, גוף שמרגיש וקשוב לשינויים הפנימיים, אש ומים שמבקשים שלום ולרגע לא מבינים איך לנשום בתוך כל זה.

הבלבול והשינויים הללו התקיימו בגופי ובטווח הזמן הזה התפרצה דלקת פנימית דרך עור הפנים שלי שהגיעה למצב של כוויות ונפיחות שעיוותו כל צלם פנים שהיו לי.

האש לא ידעה לאן להשתחרר ופרצה כמו לבה מתוך געש פנימי שמבקש להתאזן מחדש.

את סיפור טראומת הפנים שתעתועי זמני הדימום הם רק חלק ממנה, לא אפרוט במאמר זה, רק אכתוב שהמקרה שלח אותי שוב לטיפול שורשים עמוק שלא תיארתי לעצמי שבגילי המתקדם, הספירלה מבקשת לרדת למחשכי אדמתי בכדי לצמוח ולהצמיח את חיבוריי לאדמה, לדרך, להוויה ומכאן לקבל את האור החדש אליו ייחלתי והתפללתי.

התמסרתי לעבודה עם גלי החום והאש הפנימית, נשמתי, הקשבתי, חיזקתי ובירכתי עוד ועוד את המים, למדתי, חקרתי ועדיין עושה זאת בלפגוש שוב את הזרמים והגלים החדשים שמגיעים מכל יסודות הבריאה.

הקדמה 2

כל חיי אהבתי לקבל את הדם שלי, חגגתי את הכאב שלעיתים היה מגיח, את הכובד, את הרגשת ההתכווצות וההתרחבות הרחמית.

(רחם האישה גדל ושוקל פי שתיים בזמן דימום).

את הצבע המשתנה של הדם וריח הברזל המתכתי שהיה עולה באפי.

את הסבתות שהיו בסביבתי כילדה, שמעתי לא מעט מקטרות ומשתמשות בביטויים לא נעימים בדבר הדם שלהן כמו: ״אני מחורבנת״,

מחורבנת? למה?

כמה דורות הן סחבו את המנטרה המעוותת שקיבלו מהשושלת הנשית האישית שלהן?

כמה זמן עוד ניתן להתייחס ל״בעצב תלדי בנים״ בעין מצומצמת וסוגרת נביעה שלמה של יצירתיות שופעת כל טוב אדמה, שמבקשת את העצב להיות צבע חדש במיי החיים.

שמעתי אותן, אך משום מה המילים לא השפיעו עליי, לא חלחלו או חיללו את השמחה הפרטית שלי שבהתקדשות.

תמיד אהבתי לקבל את הדם, לברך אותו ואותי, לא הבנתי למה. לא הבנתי גם מדוע מעולם לא יכולתי (מנטלית, רגשית ופיזית) לנטול גלולות למניעת הריון. כידוע, גלולות כאלה מבטלות כל תנועה טבעית לביוץ ודימום אמיתי. מבטלות את החיבור הראשוני הטבעי ביותר שבין האישה לירח ולאדמה, בין הרחם למקור היצירה של היקום.

הקדמה 3

רוב עבודתי בעשור האחרון הינה מול נשים, רפואת נשים, העצמה נשית (עד כמה שהביטוי הזה לעיתים אולי נמאס), עזרה לנשים ללדת עצמן מחדש, להתחבר לגופן ומהותן בשרות האמא הגדולה.

את ביתי ליהיא לימדתי מבעוד מועד לחגוג את הימים שדמה מגיע, להתענג עליהם, לזרום ולחלום.

מהפעם הראשונה שקיבלה חגגנו, שמחנו, הלכנו לקנות לה הפתעה קטנה ומשמחת.

לימדתי אותה לא להתבייש, כן לדבר ולפתוח את הנושא מול חברותיה הנערות הצעירות. ניסיתי לשדר לה שזה יופי להיכנס בשער נשי ניקבי כל כך מיוחד בהיכל המקודש שיש בגופה.

את תלמידותיי לימדתי ועדיין מלמדת לעבוד עם החיבור לשומרת הניקביות הנצחית, הלא היא סבתא לבנה שבשמיים. הסבתא החכמה שמניעה את המים, שמכילה את אור השמש ומקרינה קרני אור רכות לברואים. הסבתא שמבקשת לגלות סודות עתיקים מהמים העמוקים של הבריאה, הסבתא שמכירה ויודעת את גווני האפלה, החשיכה, המיסתורין, הפראות, היצריות והחיוניות שבמחזור הטבעי המעגלי בין מוות לחיים.

בכל מחזור אישה יש מוות ולידה, איסוף ושחרור, זמן הוויה וזמן עשייה, היטהרות של סיום למען התחלה חדשה, אחדות ופרידה, עצב ושמחה, שקיעה וזריחה, חלום ועירות.

הקדמה 4

בימי הירח הסדירים שהיו לי בעבר, הרגשתי איך האדמה מושכת אותי אליה יותר ויותר, זה היה מתחיל כמה ימים לפני שהדם הגיע .. וכשהופיע, היה זה שיא תחושת המגנטיות וכוח הכבידה, כאילו האדמה קוראת לי: בואי, היצמדי אליי, אפשרי לעצמך את החיבור המיוחד בזמן הירח שלך אל אינסוף שמיים. נהגתי לצאת לחצר ולדמם ישירות על האדמה. בכל טיפה שירדה לאדמה בזמן שהייתי בתנוחת כריעה, הייתה תפילה לשלום ואחדות, לחיבור עם אינסוף ערוצי המים של האימא הגדולה המשולים לדם שלה.

דם לדם, מים למים רחם לרחם קוסמית המכילה את כל צורות החיים.

(מדיטציה והנחיות לזמן ירח ודימום לאדמה אשמח לכתוב בקרוב ולהעביר באהבה לכל מי שמבקשת).

הקדמה 5

בשנה האחרונה נעלם הדימום, חיכיתי, אך הוא לא הגיע, חודש אחר חודש, כל מחזור ירח, חיכיתי.. לעיתים כל התחושות של טרום ווסת היו מופיעות, כאילו מבשרות שהדם מגיע, אך לא היה לו סימן. משהו בתוכי  הבין שכנראה הסתיים עידן הפוריות ומצד שני משהו בתוכי סירב להאמין. נעצבתי

מצאתי עצמי מתפללת רבות, מבקשת, אומרת בקולי, מביעה משאלות ורצון חזק וגבוה לקבל את הדם שלי שוב, לפחות עוד פעם אחת..

הבנתי שעליי להיפרד כיאות אחרי חודשים רבים של תהליך פרידה ממושך.

מצאתי עצמי מחייכת ומברכת כל גל חום שמגיע ממעמקי האדמה בכדי להעניק לי כוח להמשיך לעשות, לנוע וליצור.

מצאתי עצמי משתוקקת להרגיש שוב את כובד משקל הרחם שלי בזמן דימום, את המשיכה והמגנטיות המכושפת בטוב לאדמה, את החיבור המופלא והמיוחד בזמן הזה לכוכבים, לחלומות הלילה, למעמקי גופי, נפשי ונשמתי.

מצאתי עצמי מקנאה (בטוב) באחיותיי שמכירות או שאינן מכירות את המעוף המקודש של מחזוריות האישה, שנמצאות בדימום חודשי סדיר, שמקבלות ומקבלות.

מצאתי עצמי מחבקת (בהיצמדות שיש בה תפילה), חיבוק בטן לבטן, רחם לרחם, כל אחות שפגשתי בזמן הירח שלה.

׳זמן ירח׳ כך נקרא הזמן הזה של הדם, ולא סתם, הלבנה נעה במחזוריות של 28 יום והאישה נעה איתה יחד.

מתמלאת ומתמעטת, עוטפת באורה המשתנה את זרעי הקיום הספירלי המשויכים לתכנית האם, המבשרת את השינוי התפיסתי שבמעבר מזמן לינארי לזמן ספירלי.

זמן שמכיר את המשאבים הטבעיים הפנימיים ללא התלות במשאבים החיצוניים.

הזמן האחד.

מצאתי עצמי בשירותים מנגבת פיפי בנייר טואלט (ככה זה לרוב אצלנו הנשים) ומדמיינת אולי יופיע בנייר גוון ורוד או אדום.

מתוך כמיהה חזקה לדם האדום הזה.

הקדמה 6

בבוקר יום שער ה8/8 בגיל חמישים וחודשיים בערך, כך היה, הנייר היה ורדרד, סימן לבאות, סימן לאדום החי העמוק בעומק שמיי הארגמן ובעומק קריסטל הברזל שבליבת האדמה.

המילים לא יוכלו לתאר את גודל ועומק השמחה הפנימית שהציפה כל נים ונים, את עוצמת הרגע הזה, שכל מחזוריות הדם ותאיו חוו וחווים ברגע זה ממש בו אני כותבת עכשיו.

המילים לא יוכלו לתאר את עומק ההודיה מהרחם לאדמה, לרוח, לסבתות החכמות העתיקות מכל הזמנים.

את חגיגת האדמה של הדם המקודש שהגיע לפני יומיים חגגתי בבניית באר דימום שהיא מעין אוהל אדום קטן ומקסים לכל אישה שתגיע לכאן בזמן הירח שלה.

עבדתי עם האדמה והאבנים, עם המים והאש שבגופי, עם הרוח של האלות הקדומות והסבתות העתיקות.

בתוך עבודת הבנייה הרגשתי כל כך הרבה יופי וקדושה, הרבה נתינה ושרות, הרבה ברכה ואמונה בהמשכיות תנועת חכמת הרחם.

גיל המעבר אינו גיל כרונולוגי, קבוע וידוע מראש. גיל המעבר הינו מעבר בתוך מעבר גדול יותר ויכול להתחולל גם בגיל צעיר יחסית.

מעבר וגשר למקום שבו תוכלי להעביר דרכך חכמה לשבט שלך ולמי שאת רוצה להעניק אותה בדרכך.

מעבר בו את מקבלת כוח לסלוח מהרחם על דברים רבים שלא בהכרח קשורים רק אליך אלא לתנועה גדולה יותר של חיים.

מעבר שאין בו בלות אלא שרות מטעם החכמה והבינה שמטרתה לעשות שלום.

שלום באדמה.

שלום.

הקדמה 7

ממקור שבע שמשות ושלושה עשר ירחים

להמשך דרכך אישה יקרה.

מברכת אותך באשר את,

במחזוריות בריאה.

גם אם אין לך רחם, גם אם הפסיק דם הווסת להגיע,

גם אם את בשלהי פוריותך, חשה בתהליך פרידה מהדם,

זכרי כי  מחזוריותך היא נצחית לאור מחזוריותה של הלבנה,  

הנך מחוברת חיבור עתיק יומין לבריאה חכמה אחת שלמה,

טווה ורוקמת חלומות להגשמה,

נובעת ונובעת ממעיין קדוש מלא תשוקה ליצור עוד  חיים,

רוקדת את היותך הווה,

מחברת עולמות ומגשרת שלומות,

יולדת עם אחיותייך כוכבי לכת,

חווה תקשורת בין רחמית עם הנשים שבחייך ועם האדמה,

בוראת את העולם החדש.

החקירה היא רקיחה

חיקרי וריקחי

את שבילי הדם המקודש שלך

כטווה קורי אור ברשת אינסופית,

למען שבעת הדורות הבאים.

ולאחר שבע הקדמות: 

גוף המאמר כהיכל מקודש ללא מילים,

רק נשימת הודיה של הרגע הזה

מתוך האוהל האדום ובאר הדימום

כה יפה עומקה של ההוויה האדומה,

אפילו האדמה מסמיקה בתפארת.